<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ל"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
וגם נ"ל שזה הגט הוא מעושה על ידי עובדי כוכבים אע"ג שנתרצה לבסוף, כיון שהרצוי הוי מחמת שהיה ירא המגרש ואביו מן העיכוב שעכבו בו בתחלה ע"י גויים ומחמת יראת העיכוב נתרצה. א"כ אנוס הוא ברצוי גט זה, שלעולם הוא ירא מן העיכוב, ולכך נתרצה כיון שלא נסתלק כח העיכוב ולא ניתן להם רשות לצאת מן העיר בלא יעשו רצון כת האשה. וראיה [ד]אע"ג דמתרצה כיון שהוא ע"י עישוי לא מקרי רצוי, מדאמר רב ששת פר' האומר משקלי עלי [כ"א ע"ב] האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא, ופריך בגט פשיטא, לא צריכא דעכשיו הוא רוצה, מהו דתימא בטוליה בטליה קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן, מאי עד שיאמר רוצה אני, עד דמבטל ליה למודעא עכ"ל הגמ'. אלמא אמר אע"ג דאירצו כיון שהוא על ידי עשוי לא הוי עשוי.
ועוד ראיה מההוא דאמר רב הונא [ב"ב מ"ז ע"ב] תלוה וזבין זביניה זביניה וכו', אלא מדתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו, יכול אפי' בע"כ ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ודלמא שאני התם דניחא ליה בכפרה, אלא מסיפא וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, דלמא שאני התם משום מצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ל הגמ'. אלמא דוקא משום דניחא ליה בכפרה או משום מצוה לשמוע דברי חכמים, אבל אי לאו האי סברא אפי' שאמר רוצה אני לא היה מועיל כיון שהוא ע"י אונס. ה"ה בנ"ד שאין שייך אלו סברות כיון שהגט היה שלא כדין כאשר פירשתי, א"כ לא שייך למימר מצוה לשמוע דברי חכמים, אעפ"י שאומר רוצה אני כיון שהוא ע"י עשוי לא מהני.
ועוד ראיה מההיא דתלוהו וזבין הוי זביני זביני [שם] והתוס' מפרש דוקא מכר משום אונסיה [דזוזי] גמר ומקני, אבל תלוהו ויהיב לא הוי מתנה, וכן בגיטי נשים, אלמא אפי' אמר רוצה אני ע"י עשוי לא הוי גט, דמסתמא בדקאמר רוצה אני מיירי, דאי לא אמר רוצה אני אפי' מכר נמי לא. א"כ בזה הנדון שהאונס לא נסתלק כאשר נראה, וזה יוכיח כי הבעל עצמו תמיד היה אומר שהיה מוכרח אנוס ומודיע אונסו. א"כ נ"ל ברור דהנדון הוי גט מעושה שלא כדין דפסול מדאורייתא.
ועוד איכא לספוקי על ענין גט זה בעדות אברהם ומאיר שהם העידו שאחר חתימת הגט עשה מודעא ופירש אונסיה, ודבר פשוט הוא שאונס פוסל הגט, א"כ נוכל לומר כי אפי' היה שלאחר דבריו בטל מודעא מה שהעדים אומרים בהפך, מ"מ כיון שהודיע אונסו א"כ הגט הוי כמו אי אמר בטל הוא, או אי אפשר בו דבריו קיימים ואפי' לרב נחמן דאמר [גיטין ל"ב ע"ב] חוזר ומגרש, מ"מ לאותה גירסא דגרסי' נהי דבטליה לשליחות דשליח, הגט גופיה מי בטיל, משמע דאם היה מבטל אינו חוזר ומגרש בו. ה"ה בזה הגט כיון שמפרש אונסיה הוי כמו אם היה מבטל הגט, ואז אפי' בטול מודעא אין מועיל.
ועוד נ"ל דזה הנדון הוי כמו מתנה, היכא דידעי עדים אונסיה לא מהני בטולו, ולא גמר ומבטל, וכן מצאתי בתוס' פרק ח"ה [שם]. וא"כ ה"ה בגט זה אפי' בטל מודעא, כיון שהודיע לעדים אונסיה בשעת המודעא לא מהני בטול, לא גמר ומבטל ליה. ואין לומר דבזה הנדון כיון שנגמר הדין בשעה שנעשית מודעא אינו יכול לבטלו אלא בפני עידי הגט, אבל שלא בפניהם אינו יכול לבטל כיון שנעשה מעשה בגט זה, דהא לגירסא א'[אחת] דגרס גט גופיה מי קא מבטל, משמע הא אם היה מבטל היה בטל אע"ג דהוי שלא בפניהם. וכן פי' רבינו ברוך [ספר התרומה הלכ' גיטין סימן קכ"ח] וז"ל, אבל לאחר שנכתב ונחתם יכול לבטל הגט עצמו שלא בפניהם (ובגמ') [לגירסא] דגט גופיה מי קא בטיל, משמע שיכול לבטל גט גופיה עכ"ל. אלמא אפי' שלא בפני עדי גירושין יכול לבטל. ומיהו בשביל טעם זה אין לפוסלו אם עשה ביטול מודעא, דהא אמר היכא שנגמר הגט אינו מועיל בטול מודעא, דהא היינו דוקא כשבטל בפני עידי גירושין, אבל שלא בפניהם מועיל ביטול מודעא. וכן מצאתי בספר התרומה בהדיא.
אבל על זה ק"ל א"כ מה צריך לפרש דההיא דרב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא איירי כשאמר גט שאני כותב לאשתי, דמשמע שעדיין לא נגמר, יפרש אפי' נגמר וכגון שלא בפני עידי גירושין, ונוכל לומר דהא דמפרש בסמ"ג שאמר גט זה שאני כותב וכו' היינו לפי המקשה שלא היה מחלק בין בפניהם ללא בפניהם ומ"מ כיון דידעי עדים אונסיה, בטול מודעא אינו מועיל כמו שהבאתי לעיל.
והואיל ואתא לידן לפרש על מילתא דרב ששת נימא בה מילתא, דהא מתרצין לישב דעת סמ"ג [עשין נ'] וגם תפארת מוהר"ר יוחנן האריך בקונטריסו על ביאור סמ"ג. נ"ל בתחלה צריך לישב מה מקשה ויש לדקדק וכו' ומה צריך לפ"ד דרב ששת איירי כגון שאמר בפני עדים גט שאני כותב וכו'. נימא הא דאמר לפי הגירסא דאם היה מבטל הגט אינו חוזר ומגרש, ר"ל בלא ביטל מודעא אבל בביטל מודעא חוזר ומגרש, השתא הוי כמו מלתא דרב ששת פרק האומר משקלי עלי [כ"א ע"ב]. וג"כ יקשה מה מקשה ועכשיו קשה דמה מועיל ביטול מודעא שנוהגין עתה לעשות בשעת נתינה, והלא יש לחוש שמא ביטל גוף הגט, ומודה רב נחמן שאין יכול לחזור ולגרש בו לפי הגרסא הכתובה בפ' האומר [קדושין נ"ט ע"ב] ומה מקשה נימא דאף לפי הגרסא הא' דאמר רב נחמן דאין יכול לחזור ולגרש [אם ביטל הגט בפירוש], ר"ל בלא ביטול מודעא וכמו רב ששת. ורב נחמן לפי הגרסא דהאומר [גיטין ל"ד ע"א] אלא לדרב נחמן דהאומר השליחות בטל ולא גוף הגט ולכך יכול לחזור ולגרש, ולרב ששת בטל גם גוף הגט ולכך אינו יכול לחזור ולגרש אף בביטל מודעא מכח האי דרב ששת אשקליה גיטא לההיא גיטא בע"כ ובטל הגט ואצריכה גיטא אחרינא, א"כ מה מקשה עתה, ויש לדקדק מכח ההוא גירסא, הוי ליה לאקשוי דרב ששת דאצריכה גיטא [גיטין ל"ב ע"ב] לרב ששת דהאומר משקלי עלי.
ונראה דלא קשה רק דוקא לפי הגירסא דהאומר, דגרס נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט מי בטלי', דלגרסא אחרת לא הוי קשה מדרב ששת דאמר אינו חוזר ומגרש לרב ששת דהאומר משקלי עלי, דהא דאינו חוזר ומגרש ס"ל בלא ביטל מודעא, וגם אינו מקשה מכח רב ששת דאשקליה גיטא לההוא גברא וכו', דהתם מיירי שבטל הגט בפני עידי הגט, ואי ביטל מודעא אינו מועיל, ורב ששת דהאומר משקלי עלי מיירי שעשה מודעא שלא בפני עידי גרושין ואז ביטל מודעות מועיל.
וגם לפי גירסא אחרת קשה, דע"כ נ"ל [דבין] רב נחמן ובין רב ששת סבר דאי בטל הגט אף ביטל מודעא אינו מועיל, דאי מועיל לרב נחמן, א"כ מה לו לספר לומר דרב נחמן סבר דמתורת גט לא בטליה, נימא דרב נחמן סובר דמתורת גט בטליה ואפילו הכי חוזר ומגרש, ר"ל על ידי ביטול מודעא. ורב ששת יסבור דאינו חוזר ומגרש בו וביטול מודעא אינו מועיל והוי כההיא דרב ששת אשקליה גיטא וכו', וההיא דהאומר משקלי עלי מיירי באמר בפני שנים גט שאני כותב וכו' שעדיין לא נגמר הגט, ולכך ביטול מודעא מהני. אלא ודאי גירסא אחרת סוברת אפי' לרב נחמן אי ביטל הגט אינו חוזר ומגרש בו ובטול מודעא אינו מועיל. (דסמיא) [דשניא] הוא, כיון שנגמר הגט ובטלו לא שייך בו ביטול מודעא וכ"ש לרב ששת. והשתא מקשה ויש לדקדק וכו' ומתרץ דצ"ל דההיא דרב ששת דהאומר משקלי עלי מיירי כמו שאומר בפני שנים גט שאני כותב וכו'. אבל עכשיו קשה למנהג שלנו מה מועיל ביטול מודעא דשעת נתינה, ניחוש שמא ביטל גוף הגט. והשתא [ניחא] למה אינו מקשה דרב ששת דהכא אינו חוזר ומגרש בו, לרב ששת דאומר משקלי עלי, או מרב ששת דאשקליה לגיטא לההוא גברא, ובזה הדרך מי שירצה לדקדק הכל מיושב.
